מה זה אימון מנטאלי ולמה אפשר לצפות באימון מהסוג הזה?

שינוי בדפוסי האכילה שלנו מפגיש אותנו עם התמודדות יומיומית מכיוון ואנו פוגשים אוכל כל יום, מספר פעמים ביום. נקודות מפגש רבות כל כך מייצרות לא פעם הרגשה שדברים “תקועים” או לא מתקדמים באופן או בקצב שרצינו ובמילים אחרות, המפגש בין הציפייה לבין המציאות בשטח, כאשר פוגשים הלכה למעשה את האתגרים הקיימים יכול ליצור תחושת אכזבה או כישלון אישי שניתן להימנע ממנה אם נבין כראוי מה נדרש מאיתנו באימון מנטאלי לשינוי דפוסי האכילה.

את המאמר הזה כתבתי כדי לענות על 2 שאלות עיקריות:
מה זה אימון מנטאלי ולמה אפשר לצפות באימון מנטאלי אשר מתמקד בנושא האוכל והמשקל
ובעיקרו של דבר, את המאמר הזה כתבתי כדי ליצור בהירות עד כמה שניתן לגבי האתגרים אותם אנו עשויים לפגוש בדרך בתהליך שכזה וזאת מתוך מטרה שברגע המפגש איתם נוכל לראות אותם כפי שהם- אתגרים כחלק מתהליך ולא ככישלון אישי.
קריאה מהנה.

כולם רוצים לשמע משהו שיעבוד כמו קסם.
אסימון שיפול ויצור הארה מטורפת, להבין איזה סוד עמוק שתוקע אותם או לגלות משהו שלאחריו החיים פשוט ישתנו מעצמם.
כולם רוצים משהו שיקל אליהם. תובנה מבריקה או משפט מחץ, משהו שיהיה שם תמיד, שלא יזוז, שיעבוד בדיוק באותה צורה בכל פעם שלא ישתנה גם כשהם משתנים, משהו שיראה להם את אותה מטרה, גם כאשר המטרה כבר לא חשובה להם כמו שהיא הייתה בעבר.

אפשר לשמוע מאות ואלפי פודקאסטים, לשמוע הרצאות, לעשות תוכניות, להתפתח, לגלות, להבין, לצלול, להרגיש תדהמה, להרגיש זעזוע, לגלות משהו שהוא ענק בחיים שלנו ולא להבין איך יכול להיות  שלא שמנו לב אליו עד עכשיו.

אפשר לתלות מנטרות בכל הבית, לדבר עם כולם על התובנה המטורפת  שפתאום התגלתה ולהאמין שהנה, עכשיו אחרי שגיליתי את זה ועכשיו אחרי שהבנתי את זה עכשיו זה יהיה לי הרבה יותר קל, עכשיו זה יעזור בכל פעם, עכשיו כבר לא יהיה לי קשה שאני אעמוד מול משהו מפתה
עכשיו תהיה לי מוטיבציה ועכשיו אני כבר יודעת את התשובה,
ואחרי כל זה לגלות שעדין, ברגע האמת…
הכל ממשיך בדיוק באותה צורה.

ועדיין לעמוד מול אותם פיתויים ולהיפגש עם אותם קשיים, להרגיש שלא קל יותר ולפעמים אפילו קשה יותר ולא להבין איך יכול להיות שאכלתי שוב ללא שליטה ואיפה ברגע האמת הלכה לאיבוד המחשבה ואיפה זה היה כשהייתי צריכה  ולאן נעלמת ההתרגשות, האופטימיות והתקווה

כשהרגשתי אז ששמעתי את זה בפעם הראשונה ונשבעתי לעצמי שהפעם, הפעם באמת, באמת באמת, הפעם אני מצליחה.

נשמע מוכר?

הנקודה שבה אנשים נשברים היא הנקודה שבה יש התנגשות בין ציפייה לבין המציאות:
בין הציפייה שדברים יראו אחרת  ואני פשוט ארגיש אחרת ופתאום אני אוכל לעשות דברים
שעד עכשיו לא הצלחתי לעשות ופתאום יהיה לי שכל ברגעים שבדרך כלל הוא נעלם
והכל פשוט יסתדר ואני לא אפגש עם הקושי הזה יותר לעולם.
ואם זה לא ככה, אז משהו כאן לא בסדר.
משהו כאן לא עובד, הדבר הזה אצלי לא נעלם ואולי סתם התלהבתי ואיזו דפוקה אני שדיברתי על זה עם כל העולם.

אז איך מתקדמים מכאן?
בואו נשים את הדברים על השולחן (בחירת מילים מעניינת) ונעשה תיאום ציפיות.
לצורך העניין כרגע, נתייחס לאימון מנטאלי רק כאימון.
כי זה מה שהוא. 
הוא לא טיפול, הוא לא סיוע והוא גם לא קורס.
הוא אימון שמטרתו לתרגל טכניקות מחשבתיות ואם תרצו הגדרה נוספת אז- לאמן את שרירי המוח לעשות פעולה שאתן רוצות שתהיה באוטומט שלכן.
ובאימון כמו באימון, כמו למשל באימון כושר, אנחנו לא באות עם ציפייה שהכל ילך בקלות.
אם באימון כושר קל לי מידי, סימן שהאימון לא ממש מקדם אותי.
ואם כבר אימוני כושר עסקינן, בואו ניקח אותם כדוגמא:
אני לא יכולה לצפות מעצמי פתאום לקום בבוקר ולרוץ 10 ק”מ אם לא התאמנתי ולא הרגלתי את הגוף ואת עצמי לרוץ כזה מרחק.
אני גם לא יכולה לצפות מעצמי ש:
תמיד כל אימון יהיה לי קל, תמיד יהיה לי חשק וכוח ותמיד אני ארוץ 10 ק”מ בכל מצב.

מה כן ?

1. אני מבינה בצורה הכי הגיונית ואינטואיטיבית שאני הולכת לבנות את הסיבולת בהדרגה, כך גם את השרירים שאני צריכה לחזק וכן הלאה. אני לא מצפה שההתקדמות שלי תהיה אחידה וכל אימון יהיה טוב יותר מהקודם. אני מבינה שמה שחשוב זאת המגמה של השיפור ולא אימון בודד.
2. אני מבינה ולוקחת בחשבון שיהיו לי אימונים קשים יותר, יהיו רגעים שאני ארצה לזרוק את עצמי, יהיו פעמים שאני אבריז ברגע האחרון ויהיו פעמים שאני ארצה לחתוך באמצע.

3. אני גם לא אומרת לעצמי ‘זהו הכל נהרס, הכל אבוד, חזרתי אחורה ואני ברגרסיה’ אם באימון אחד לא הצלחתי לרוץ את כל המרחק הזה. אני מבינה שאולי אני עייפה מידי /רגשנית מידי/ מוטרדת או כל דבר אחר שהביא לכך שהיום לא הצלחתי לרוץ 10 ק”מ למרות שרק בשבוע שעבר הצלחתי בלי בעיה.
4. גם אחרי שאני כבר ארוץ 10 ק”מ ואפילו די בקלות, אני לא מצפה שרמת הכושר תישאר בדיוק אותו דבר בלי לעשות יותר שום דבר בנידון.

מה, כמה עבודה זה??
אז כמו בכושר, אם רוצים לרוץ 10 ק”מ, לא מתאמנים רק בריצה:
משלבים אימוני כוח לבניית השרירים המתאימים, מקפידים על זמני התאוששות, אוכלים אוכל שייתן לגוף מספיק אנרגיה, שותים מים, ישנים וכו וכו.
זה לא רק ריצה, זה דברים מסביב שיתמכו את זה. לא כי אי אפשר בלי זה, אלא שבלי ההסתכלות הרוחבית, הריצה תדרוש מאיתנו הרבה יותר מאמץ בכל פעם ואם נצטרך להשקיע בזה כל כך הרבה אנרגיה, הריצה תהיה זמנית בלבד.

באימון אין קסמים, אין מתנות ואין הפתעות.
יש תרגול, יש אימון ויש חזרתיות.

אוכל ומשקל זה רק תחום אחד וכמובן שאימון מנטאלי אפשר לעשות בכל נושא ולהתמקד בכל דבר שרוצים לשנות.
התוכנית של ‘רזה בראש’ היא תוכנית אימון מנטאלי לשחרור התלות של המוח באוכל
כאמצעי עיקרי לוויסות רגשי וכדי לשחרר את התלות הזאת, מסתכלים באימון על התמונה הרוחבית:
צריך לאמן את המוח לעשות שימוש באמצעים אחרים, צריך לתרגל דפוסי מחשבה שתומכים
במערכת יחסים משוחררת עם אוכל וכאלו שעוזרים לך להיות מודעת לכך שאת זאת שעושה את הבחירה בכל רגע נתון.
ויותר מהכל, העבודה המנטאלית היא על מה שאנחנו מאמינות – מה שאנחנו מאמינות שאפשרי עבורנו. אם אני לא מאמינה שזה אפשרי, אין לתת המודע שום סיבה לשתף איתי פעולה (תזכרו, הוא מנסה לשמור עלינו).
ובדומה לאימונים אחרים, הצלחה באימון מנטאלי זאת לא שאלה של יכולת, אלא, זאת שאלה של תרגול ועקביות.
וזאת בטח לא שאלה של ‘האם?’ אלא, זאת שאלה של ‘מתי?’
והתשובה לזה היא: מתי שאת מחליטה.
זה בידיים שלך ורק את קובעת.

 ואם תהיתן מאיפה הבאתי את ההשוואה לריצה, אז תדעו שהבאתי אותה מהניסיון האישי שלי.  בתמונה מטה: מרוץ הלילה של ת”א, 10 ק”מ, בשנת 2015.

אל תבחרי לחכות,
תבחרי מי את רוצה להיות.

שלכן,
נעמה.